איך משחקים המלך אמר (“הרצל אמר”)

בפוסט של היום: איך משחקים את המשחק “המלך אמר”. שימו לב, זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע, ויש מספר חוקים חשובים עליהם חייבים להקפיד.

“המלך אמר” (משחק שנקרא לפעמים גם “דוד אמר” או “הרצל אמר”) הוא משחק חברה קבוצתי. המנחה – להלן “המלך” – נותן לקבוצה הוראות לביצוע, אשר חלקן מתחילות בביטוי “המלך אמר”. את ההוראות המתחילות בביטוי הזה יש לבצע, ואילו מכל יתר ההוראות יש להתעלם. משתתף אשר אינו ממלא אחר הוראה שהתחילה עם הביטוי “המלך אמר”, או משנה את התנהגותו בעקבות הוראה שלא התחילה עם הביטוי הזה, נפסל.

במדינות דוברות אנגלית, ספרדית וגרמנית מוכר המשחק כ”סיימון אמר” (בגרסה האנגלית – Simon says). במדינות דוברות צרפתית הוא נקרא “ז’אק אמר” (Jacques a dit). באפריקה המשחק נקרא בשם “הקולונל אמר”, ובסין “המורה אמר”. בישראל, המשחק היה נפוץ כבר בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר שמו המקורי התקבע בתור “הרצל אמר”, ככל הנראה עקב הכינוי שניתן להרצל בתור “מלך היהודים”.

ועם זאת, בואו נלמד איך משחקים המלך אמר!

איך משחקים המלך אמר

המשחק מתאים לשלושה שחקנים או יותר. שחקן אחד לוקח את התפקיד של “המלך” וזורק הוראות (בדרך כלל פעולות פיזיות כמו “קפוץ באוויר” או “תוציא את הלשון”) לשחקנים האחרים, שאותן יש לבצע רק כאשר מקדים אותם המשפט “המלך אמר”.

שחקנים נפסלים מהמשחק כאשר הם מבצעים פקודה שלא התחילה עם הביטוי “המלך אמר”, או כאשר הם לא מבצעים פעולה שהתחילה עמו. היכולת להבחין בין פקודות אמיתיות לפקודות מזויפות, ולא היכולת הפיזית, היא שחשובה בדרך כלל במשחק – ברוב המקרים, הפעולה עצמה היא די פשוטה.

לנו זה קצת הזכיר את התחכום של קריאת “קלף אחרון בידי” בזמן משחק טאקי.

המטרה של השחקן שמתנהג בתור ה-“מלך” היא לפסול את כל שאר השחקנים מהר ככל האפשר. המנצח במשחק הוא בדרך כלל השחקן האחרון שביצע בהצלחה את כל הפקודות שניתנו. עם זאת, מדי פעם שניים או יותר מהשחקנים האחרונים עשויים להיות מודחים בו-זמנית, ובכך לגרום למלך לנצח במשחק.

פקודה שמתחילה ב-“המלך אמר” פירושה שהשחקנים חייבים לציית לפקודה הזו. פקודה ללא ההתחלה “המלך אמר” פירושה שאסור לבצע את הפעולה הזו. כל מי שמפר את אחד משני הכללים הללו מודח מהמשך המשחק. לעתים קרובות, נהוג לפסול גם את מי שמדבר בזמן המשחק.

יכול להיות רצף של פקודות מאוד מורכבות וקשות, כמו “המלך אמר: ידיים למעלה. המלך אמר : ידיים למטה. ידיים למעלה”. מי שמסיים עם הידיים למעלה נפסל, כי לא ניתן לציית לפקודה שאינה מתחילה ב”המלך אמר”.

זה נחשב רמאות לתת פקודות בלתי אפשריות (“המלך אמר, הרם את שתי הרגליים שלך למעלה והשאר אותן באוויר!”) או לנסח את הפקודות בצורה כזו שלשחקן השני אין ברירה אלא לבצע אותן בעל כורחו (“המלך אמר, קפוץ למעלה. רד למטה.”). עם זאת, לפחות בחלק מהגרסאות, מותר למלך לפסול שחקנים על ידי בקשה מהם לעשות משהו שלכאורה לא קשור למשחק (לדוגמה: “כל מי שנשאר בואו לכאן”).

רוצים להכיר עוד משחקים קבוצתיים מהנים? קראו על משחקי חוקיות!