איך משחקים מונופול (ומהו החוק המפתיע שאף אחד לא מכיר)

מי מאיתנו לא מכיר את המשחק הקלאסי – אולי הכי קלאסי שיש – מונופול. אבל איך משחקים מונופול? בפוסט הבא נביא הסבר קצר למי שלא יודע, שכח – וננסה לענות על כמה שאלות נפוצות שיכולות להוביל לויכוח ו-“לפוצץ משחק”.

איך משחקים מונופול (חוקי המשחק)

ברוב הגרסאות של משחק המונופול חוקי המשחק זהים, כאשר השוני העיקרי הוא בסכומי הכסף במשחק ושמות האתרים שניתן לקנות.

הלוח מורכב מ-40 משבצות המייצגות רחובות (או ערים, תלוי בגרסה של המשחק), קווי רכבת, “שירותים” (מים וחשמל), “דרך צלחה”, “כלא”, “חניה” ו-“לך לכלא”. בנוסף, כמה משבצות מיוחדות, שבמידה והשחקן דורך עליהם עליו לקחת קלף “הפתעה” או “פקודה”.

הערים מסודרות בקבוצות של שניים או שלושה רחובות בקבוצה, כשלכל קבוצה צבע משלה.

המשחק מתנהל כאשר כל שחקן, בתורו, מטיל זוג קוביות ומתקדם לפי תוצאת הקובייה לכיוון קבוע. כששתי הקוביות מראות מספר זהה (“דאבל”) השחקן זוכה בתור נוסף. שחקן שהטיל “דאבל” שלוש פעמים רצופות הולך לכלא.

הכלא

במשחק הקלאסי, כאשר השחקן הולך לכלא, הוא יכול להישאר שם לכל היותר שלושה תורות (בתור השלישי, השחקן אמור להשתחרר מהכלא). יש כאלו שלא מגבילים את הזמן בו שחקן יכול להישאר כלוא. כדי להשתחרר מהכלא, השחקן יכול לבחור אחת מהפעולות הבאות:

• לשלם את הקנס שנקבע (בהתאם לגרסה של המשחק).
• להשתמש בכרטיס “צא מהכלא” (במידה והצליח להשיג אותו מכרטיסי ההפתעה, או שהצליח להשיג באמצעות החלפה של הכרטיס בין השחקנים), ולהטיל את הקוביות להמשך התור.
• לנסות להטיל “דאבל”: אם זה מצליח, השחקן יוצא בחינם מהכלא ומתקדם מאותו המיקום (של הכלא) על פי סכום הקוביות שהטיל. הוא לא מקבל תור נוסף כמו בזריקת “דאבל” רגילה, מכיוון שהשחרור מהכלא באותו התור מהווה בעצם את התור השני. אם השחקן אינו מצליח להטיל “דאבל” במשך 3 תורות, הוא יהיה חייב לבצע אחת מהפעולות האחרות על מנת לצאת מהכלא.

רכישת נכסים

אם שחקן נוחת (בתורו) על משבצת המייצגת רחוב, קו רכבת, חברת המים או חברת החשמל – הוא יכול לרכוש אותו, אלא אם כן הרכוש הזה כבר נקנה על ידי שחקן אחר. בחלק מן הגרסאות, במידה והוא לא עשה זאת המקום יועמד במכירה פומבית (ראו פסקה בסוף הפוסט).

אם השחקן נוחת על נכס השייך לשחקן אחר, עליו לשלם לו סכום מסוים (“דמי השכירות”). הסכום תלוי במיקום עצמו ומספר הבתים / מלונות שיש עליו – והוא מצוין על כרטיס הנכס.

שחקן שברשותו כל הרחובות מאותו הצבע רשאי לבנות עליהם. הבניה כרוכה בתשלום כסף לבנק עבור כל בית, כאשר לכל רחוב יש מחיר שונה עבור בית (וגם הוא מצוין על כרטיס הנכס). שימו לב:

• רק אם הוא מחזיק את כל הנכסים ברחוב (או העיר, תלוי בגרסה) הוא יכול להתחיל לבנות.
• אין הגבלה על כמות המבנים שניתן לבנות בתור אחד. ההגבלה היחידה היא סכום הכסף שבידי השחקן.
• במידה ושחקן עוד לא בנה בתים באותם הרחובות אך בכל זאת מחזיק את כל הרחובות בעיר, הוא יקבל דמי שכירות כפולים בכל פעם כשחקן אחר נוחת על אחד מנכסיו בעיר הזו.
• רק לאחר בניית 4 בתים ניתן לבנות מלון.

מה עוד

בכל פעם בה השחקן חולף על פני משבצת הפתיחה הוא זוכה בסכום כסף מסוים (ברוב המקרים 200 ש”ח). ישנן גרסאת בהן במידה והשחקן נותח על המשבצת עצמה (ולא רק חולף על פניה) הוא מקבל סכום גדול יותר.

אם שחקן נוחת על משבצות מסוימות עליו לקחת קלף הפתעה או קלף פקודה, ולבצע את ההוראות שכתובות בו (לרוב לזכות או לשלם סכום כסף מסוים).

אם דורכים על משבצת “לך לכלא”, או שנשלחים לשם באמצעות אחד מקלפי ההפתעה או הפקודה, נכנסים לכלא. תנאי הכניסה והשיחרור ממנו משתנים מגרסה לגרסה. ראו פסקת “הכלא”.

חוקים לא רשמיים

מעבר לחוקים היבשים, נהוג לשחק את המשחק לפי חוקים לא רשמיים, המשתנים מקבוצת שחקנים אחת לשניה. חלק מאותם “חוקי בית” התמסדו עד כדי קבלת מעמד חצי-רשמי.הנפוצים שבהם:

• כששחקן נותח במדויק על ריבוע ה-“דרך צלחה” (ולא רק חולף על פניה), הוא מקבל סכום גדול יותר – בדרך כלל 400 ש”ח במקום 200 ש”ח.
• שחקן שנוחת על ריבוע ה-“חניה” מקבל סכום כסף כלשהו – בדרך כלל מדובר על 400 ש”ח בתוספת כספי הקנסות שהצטברו במקום מאז הנחיתה הקודמת של שחקן כלשהו (בה הוא לקח את כל הקנסות).
• שחקנים יכולים לעשות חוזה ביניהם המבטיח “מעבר חפשי” במשבצות מסוימות (קרי “אם אתה דורך על המשבצות שלי, אתה לא חייב לשלם”).
• ניתן להלוות כסף בין שחקנים, בדרך כלל עם ריבית ותנאי תשלום מוגדרים (למשל, הלווה ישלם למלווה 100 בכל מעבר בריבוע ה-“דרך צלחה” עד כיסוי מלוא קרן החוב והריבית).
• אם שחקן מעוניין לפרוש מהמשחק בטרם הסתיים, הוא רשאי להעביר את נכסיו אך ורק לבנק, כמו גם את כספו (ולא לתת יתרון כלשהו לשחקן אחר במשחק).
• אם שחקן נכנס לכלא נכסיו “מעוקלים” לבנק עד שהוא יוצא (קרי הוא לא מקבל דמי שכירות אם דורכים עליהם).

בנוסף על כך, למרות שהחברה המייצרת את משחק המונופול בסך הכל בעד משחק עם “כללי בית” בהתאם לנוהג מקומי, היא ממליצה להקפיד על כמה כללים בסיסיים שמונעים מהמשחק להתארך עד אינסוף. הבולטות שבהמלצות הן להימנע ממתן הלוואות בין שחקנים, והימנעות מויתור על דמי שכירות.

ויש חוק אחד מפתיע

אז מסתבר שקיים חוק נוסף למשחק שמוכיח שאף אחד לא יודע איך משחקים מונופול. כשבודקים בגרסה הרשמית של החוקים הוא אכן נמצא שם, אבל אנחנו לא חושבים שראינו אי פעם מישהו שמכיר את החוק או משחק לפיו. הוא צבר פופולריות כאשר בשנת 2017 משתמש טויטר אחד צייץ אותו בפוסט שהפך לויראלי.

החוק, כפי שהוא כתוב במדריך המשחק הרשמי, הוא זה:

“בכל פעם שאתה נוחת על נכס שלא נרכש עוד, אתה יכול לקנות את הנכס מהבנק במחיר המודפס עליו. אתה מקבל את כרטיס שטר הקניין שמוכיח בעלות ומניח אותו עם הפנים מעלה מולך. אם אתה לא רוצה לקנות את הנכס, הבנקאי מוכר אותו במכירה פומבית למרבה במחיר. הקונה משלם לבנק את סכום ההצעה הזוכה במזומן ומקבל את כרטיס שטר הקניין על הנכס. כל שחקן, כולל זה שדחה את האפשרות לקנות את הנכס במחיר המודפס, יכול לקחת חלק במכרז. המכירה יכולה להתחיל בכל מחיר שתבחרו”.

מה זה אומר?

בגדול, שכל נכס שדורכים עליו בפעם הראשונה יכול להימכר. אם על ידי השחקן שזה תורו, לו יש זכות ראשונים לקנות את הנכס במחיר הנקוב – ובמידה והוא לא רוצה, הנכס עובר למכרז פומבי, בו כל שחקן יכול להציע את המחיר שבו הוא מעוניין לקנות את הנכס, והוא יימכר למרבה במחיר.

זה מאפשר לקנות נכסים מתחת למחיר השוק שלהם, ומבטיח שבכל תור כל השחקנים יכולים להיות פעילים – ותכלס, די משנה את המשחק.

אנחנו משאירים לכם את הבחירה האם לכבד את החוק הזה או לא.

חוקי מונופול המלאים

מקווים שהצלחנו להסביר איך משחקים מונופול. בסך הכל לא מסובך 🙂

אם משהו לא ברור, הנה קישור להוראות המשחק המלאות לפי קודקוד, היבואנית של המשחק. ואם עדיין יש שאלות – פשוט השאירו תגובה פה בעמוד ואנו ננסה לעזור.