לטובת הדייגים החובבים שבינינו, חשבנו לכתוב את הפוסט הבא המכיל מידע על כמה סוגי דגים נפוצים שאתם עשויים לפגוש במהלך הדיג שלכם בחופי ישראל.
אז נכון, נהוג להגיד ש-“יש הרבה דגים בים” – אבל מסתבר שבישראל המצב הוא לא כל כך פשוט, ובסך הכך יש כ-30 זני דגים שטובים למאכל. הידלדלות של המגוון הימי עקב דיג מופרז והתמעטות המים העשירים בחומרים מזינים הזורמים אל הים מקשה על המצב, אבל בינתיים עדיין יש לנו מבחר גדול של דגים טעימים להפליא בארץ. על חלקם נכתוב היום.
סוגי דגים נפוצים
הנה מבחר סוגי דגים הנפוצים בישראל. יש לכם משהו להוסיף, שאלה נוספת או סוג דגים ששכנו וכדאי שנוסיף לרשימה? כתבו לנו בתגובות!
לוקוס
הלוקוס הוא דג נפוץ ממשפחת דגי החוף. מדובר על דג גדול (בממוצע בגודל מטר) הגדל בשוניות או בין הסלעים. צבעו אפרפר, אך יש גם זן אדמדם, הנקרא על ידי הדייגים “לוקוס סלעים”. בשרו של הלוקוס לבן והמרקם שלו רך וקטיפתי. הוא מתאים לכל צורות העשייה וניתן להכין ממנו כמעט כל סוג מאכל – קרפצ’יו, סשימי, חריימה וכדומה.
ברבוניה
דג מוכר ונפוץ במסעדות הים התיכון. קיימים שני מינים של דגי ברבוניה הנפוצים בים התיכון – סולטן איברהים ורוז’ה. מדובר בדג קטן מאוד, אך טעמו המופלא עומד ביחס הפוך לגודלו. בשרו של הדג (בעיקר הדגים הבינוניים, אך גם הגדולים) עשיר בטעמים ולכן לא מחייב בישול עם תוספות רבות. הדג מתאים במיוחד לטיגון, כאשר הדגיגים היותר קטנים מתאימים מאוד לטיגון בשמן עמוק, בעוד הגדולים יותר מתאימים לבישול ברוטב, או למילוי וצלייה על הגריל.
לברק
הלברק הוא דג מאכל כשר שצבעו כסוף. גודלו הממוצע בין 20 ל-70 ס”מ, אך יש מינים שאורכם למעלה ממטר. שיניו מסומרות קטנות בלסתות ובלשון. הוא היחיד מבין הדקריים שלו סנפיר גב מחולק. הוא חי לרוב בשפכי נהרות, אך מסוגל גם לחיות בים.
בשרו של הלברק עסיסי מאד ומתאים לכל צורות הבישול, הטיגון והצלייה – מה שנתן לו את הכינוי “מלך הדגים”. הבשר רך ועדין והוא עשיר מאד באומגה 3 ובאומגה 6.
דג טלוויזיה (באטיס)
דג טלוויזיה (באטיס, דג חול) הוא דג עדין, עסיסי וטעים מאוד. עיקר העצמות שלו מתרכזות באידרה אותה ניתן לשלוף די בקלות. ההכנה המתאימה ביותר לדג זה היא טיגון בשמן עמוק או במחבת.
דג טלוויזיה נפוץ בלהקות גדולות לאורך חופי הדיג בים התיכון. הא חי בעומק של עד 6 מטר בד”כ, ומגיע לאורך ממוצע של כ-20 ס”מ (ואורך מקסימלי של 35). הוא הגיע לים התיכון מהים האדום דרך תעלת סואץ (בדומה לסוגים אחרים של דגים כמו ברבוניה עם פס צהוב). הוא ניזון מסרטנים קטנים ותולעים טבעתיות.
טונה שחורה (פלמידה)
דג הפלמידה השחורה הוא ממשפחת דגי הטונה. מיני הטונה הם דגי מאכל בעלי בשר ורוד (בניגוד לרוב הדגים שבשרם לבן), זאת הודות לכמויות גדולות של מיוגלובין. הפלמידה נוטה לאבד מהעסיסיות שלו ולהתייבש בבישול ולכן צריך לבשלו בישול קצר ומהיר. המלצות הכנה: דג נהדר נא, כסשימי, טרטר או קרפצ’יו. בארץ נפוצים שני זנים: הפלמידה הלבנה והפלמידה האדומה – את הפלמידה האדומה נוהגים גם לכבוש בכבישה חמה או קרה.
דג קובייה
דג קובייה (Cobia) הוא דג המגיע לחופי אילת בדרך כלל מאמצע החורף לתוך האביב, תקופה בה הים האדום מלא בהשרצות הגורמות לעושר ביולוגי רחב. הקובייה הוא דג ללא בלוטת ציפה, וככזה לרוב ניתן יהיה לזהות אותו ממש על פני המים (הוא ממש דומה לכריש קטן מלמעלה). אורכו יכול לעלות על 2 מטרים ומשקלו על 78 קילוגרם. הוא בעל גוף מוארך בצבע שחור, ראש רחב ושטוח בעל לסתות גדולות וסנפירי גב וחזה המזכירים סנפירי כריש.
הקובייה הוא גם דג מאכל יוקרתי בעל בשר משובח שנמכר בחנויות ומסעדות רבות. עם זאת זה לא דג מסחרי שכן הוא חי באוקיינוס הפתוח בבדידות. לעיתים הוא יתקרב לחופים, לגונות, שוניות אלמוגים ונמלים ואף יעלה לשפכי נהרות או לביצות בחיפוש מזון. הוא גם יעקוב אחרי חיות גדולות יותר כמו צבי ים, כרישים או מנטות המחפשים מזון בעצמם.
טרולוס
הטרולוס, הקרוי לעיתים צנינית או טרחון הוא דף נפוץ מאד באוקיינוס האטלנטי, בחלקו המערבי והמזרחי ובים תיכון. מדובר על דג טורף החי לרב בלהקות קטנות או כבודדים, ולעיתים רחוקות שוחה בלהקות גדולות מאוד. לרוב הוא שוחה בגוף המים בקרבה לאזורי החוף ועד לעומק של 100 מטר. הוא נפוץ מאד בחופי הארץ, ונחשב כאחד מסוגי הדגים המשובחים, והוא בעל חשיבות כלכלית רבה. ניתן לדוג אותו בשיטות דיג שונות הן בדיג מסחרי והן על ידי דייגים ספורטיביים.
דג הטרולוס ניזון מדגים קטנים החיים בגוף המים, מחסרי חוליות גדולים כמו סרטנים וגם מזואופלנקטון. פרטים צעירים לעיתים מוצאים מחסה בין זרועות של מדוזות או מתחת לעשבים הצפים במים.
מרמיר
המרמיר הוא דג ים תיכון מימים ימימה ואינו “מהגר” מים סוף, וניתן למצוא אותו בכל הים התיכון בו הוא משמעותי מאוד מבחינה מסחרית.
גופו של המרמיר מאורך וסגלגל וחוטמו מחודד, העיניים קטנות וממוקמות גבוה, צבעו כסוף מבריק ולגופו 10–20 קווים חומים שחורים אנכיים. אורכו המקסימלי של הדג הוא כ-55 ס”מ אולם האורך הנפוץ הוא 20–30 ס”מ. לאור גודלם הקטן של דגי המרמיר הם מומלצים מאוד לעשייה על הגריל או טיגון.
ארס
דג ים איכותי מאוד הנפוץ באילת ובים התיכון. גודלו קטן מאוד ומגיע עד 15 ס”מ. צבעו ירוק-אפור כהה והוא בעל קשקשים קטנים ביותר (שלא מסירים לפני הבישול). הוא מתאים לטיגון עמוק.
ארס הוא דג צמחוני אשר בית הגידול העיקרי שלו נמצא באזורים סלעיים מכוסי צמחיה, בעומק של עד 30 מטרים. מאחר שהוא צמחוני, ניתן לפתות אותו עם בצק או פילוטה ואז לדוג אותו. קיים מין נוסף של הארס – ארס שחור – אך אין הבדלים גדולים בין סוגי הדגים, והארס השחור פשוט כהה ממנו במעט, ומעט גדול יותר, אבל הם נידוגים באותם מקומות ובאותן שיטות.
לקריאה נוספת: פילוטה היא תערובת של פיתיון דיג נפוץ ומסורתי שנמצא בשימוש של רוב דייגי ישראל. מדובר על תערובת המיוצרת מדגים – לרוב סרדינים – מיובשים וטחונים, חול ים דק ומעט קמח. תהליך ההכנה לוקח מספר חודשים, אך זה שווה את זה: התוצאות אפקטיביות והתערובת לא מתקלקלת וניתן לשמור אותה במשך שנים.
בס
דג בס הנו דג שמקורו בצפון אמריקה, משם עשה עלייה לישראל בה הוא גדל בחוות גידול בים באשדוד ובאילת. הבאס הוא דג מים מתוקים, הניתן לזיהוי בקלות, בזכות הקווים השחורים האופקיים על גופו, המעניקים לו מראה מחוספס. הוא דג בעל בשר עשיר, שומני ועסיסי, ולאור זאת בהחלט ניתן לעשן אותו.
סוגי דגים וחשיבות המידע בזמן דייג
אז למה חשוב להכיר את סוגי הדגים השונים?
ראשית, כדי לדעת לבשל אותם, כמובן. אבל מעבר לכך, תהליך הדייג של כל אחד מסוגי הדגים הוא שונה, נעשה במיקום שונה, מצריך שיטת דייג שונה ודורש פיתיון מתאים. לדגים שונים, בתנאי ים שונים ובמזג אוויר שונה מתאימים פיתיונות שונים. בחירה בפיתיון הנכון יכולה להיות ההבדל בין לחזור הביתה עם דגים או לחזור עם בידיים ריקות, ולכן אנחנו ממליצים לקרוא את הפוסט שכתבנו בנושא סוגי פיתיונות דייג שמתחילים צריכים להכיר.
