איך מכינים מטוס מנייר שטס רחוק? מהנדסי הרווארד גילו את התשובה

אין ילד שלא שאל את עצמו את השאלה “איך מכינים מטוס מנייר שטס רחוק?” בשלב כזה או אחר, אבל כמו שבחור אחד הוכיח, יש אנשים שלא מוותרים, ואפילו הופכים את זה לקריירה.

עוד מעט נגיע לתוצאות המדהימות שהוא השיג עם המטוס שלו, ונראה סרטון שמסביר בדיוק מה הוא עשה – אבל אנחנו צריכים להתחיל מהבסיס.

מטוס נייר בסיסי

מטוס נייר הוא כנראה הצורה הנפוצה ביותר של אוריגמי (האמנות היפנית של קיפולי נייר). אבל למה דווקא הדגם של המטוס תפס כזו פופולריות, ולא דגמי אוריגמי אחרים (כמו פרחים ודומיהם)? התשובה כנראה קשורה לפשטות שבו – ששה צעדים בלבד נדרשים על מנת לייצר נכון מטוס נייר בסיסי, מה שהופך אותו לקיפול הנייר האולטימטיבי למתחילים.

אבל האמת היא שמטוסי הנייר הולכים עוד יותר אחורה. הראשונים שייצרו מטוסי נייר היו הסינים, שהטיסו אותם יחד עם עפיפונים כבר לפני אלפיים שנה. אבל אם נשים כל מני אגדות בצד, הפעם הראשונה בה תועדה יצירה של מטוס נייר הייתה ב-1930 על ידי אדם בשם ג’ק נורתרופ (שבסופו של דבר היה אחד ממייסדי חברת לוקהיד, אחת מיצרניות המטוסים הגדולות בעולם). נורתרופ השתמש במטוסי נייר לניסויים שונים, ומהם הסיק מסקנות ורעיונות אותם יישם במטוסים אמיתיים.

מה שאומר שאולי שווה לכם להשקיע במטוסי הנייר שלכם, אולי תצא לכם מזה חברה ששווה מיליארדים.

כדי לקפל דגם בסיסי של מטוס מנייר, עקבו אחר ההוראות בתמונה:

טוב, לא באמת הייתם צריכים את התרשים בשביל זה, נכון?

מטוס מנייר שטס רחוק

 ג׳ון קולינס היה בחור אמריקאי ממוצע שעבד כמנהל קריאייטיב, מפיק ובמאי טלוויזיה. כל זה השתנה בשנת 2012 כאשר הוא תכנן מטוס מנייר שטס רחוק. טוב, לא רק טס רחוק, אלא ממש שבר את שיא העולם וטס למרחק הארוך ביותר שנמדד אי פעם (70 מטר). השיא עדיין לא נשבר, וקולינס, שעיצוביו המקוריים פורסמו מאז בשלושה ספרים (הנה אחד מהם), הפך את התחביב שלו למשרה מלאה.

לא מזמן הוא הוזמן לאוניברסיטת הארוורד על מנת ללמד סטודנטים להנדסה, עיצוב ומדע שימושי איך אפשר להשתמש במטוסי נייר כדי ללמוד עקרונות חשובים של עיצוב.

ועל הדרך הוא הטיס איתם מטוסי נייר. ככה זה נראה:

בסרטון ניתן לראות שהמטוס פשוט דואה לו לאורך כל הבניין בערך. קל.

איך הוא עשה את זה, אתם שואלים?

בפשטות, ככה:

איך נגרום למטוס שלנו לטוס הכי רחוק?

כמו מטוס רגיל, גם מטוס נייר עובד על כוח עילוי – זרם האוויר שמתנגש עם הכנף ובעצם יוצר כוח המושך את המטוס כלפי מעלה, ומתנגד לכוח הכבידה המושך אותו מטה. אך בעוד שלמטוס רגיל יש מנוע, המייצר דחף קדימה ובכך יוצר לעצמו את כוח העילוי, כאשר מדובר בדאון – כמו כל מטוסי הנייר – אנו מסתמכים על הקלילות של המטוס, והיכולת שלו להישאר באוויר רק על בסיס זרם האוויר הטבעי.

ככל שכלי הטיס שלנו יהיה מורכב מקיפולים חדים, נייר יבש וחזק יותר וסימטריה טובה בין צד ימין לצד שמאל, הוא יטוס בקו ישר ובאופן מהיר יותר. הקשיחות של הדף שומרת על צורתו כדי שלא יתעוות בקלות ומאפשרת לנו לשגר אותו חזק יותר.

מנגד, שימוש בחומר כבד מדי עלול לגרום למטוס שלנו לצנוח לקרקע מהר יותר, מכיוון שנדרש יותר כוח עילוי על מנת להחזיק אותו באוויר.

כך שהאסטרטגיה היא פשוטה – אנחנו צריכים איזון בין קלילות לחוזק, כך שנמקסם את המרחק אליו המטוס יכול להגיע.

קל להגיד, קשה לעשות – אנחנו יודעים.

אם בא לכם להכין דגם טיפה יותר מרשים, אני ממש אוהב את דגם “Grey”, גם כי מדובר במטוס נייר שטס רחוק, אין ספק בזה, אבל בעיקר כי הוא נראה כל כך מגניב.