צבעי פסטל (באנגלית: Pastel), שלפעמים נקראים בטעות “צבעי פנדה” על שם המותג הספציפי, הם מקלוני צבע נוקשים למחצה המורכבים מפיגמנט וחומר מעבה, ולעיתים תוספים אחרים. קיימים מגוון רחב של סוגי פסטלים שנבדלים זה מזה בסוג החומר המעבה, כמו גם בתוספים השונים. אז מה זה צבעי פסטל, מדוע הם נקראים כך והאם הם קשורים לגוונים פסטליים? על כל השאלות הללו ועוד רבות אחרות נענה היום.
כשאנחנו מדברים על צבעי פסטל, לכל אחד יש את הקונוטציה שלו. חלק נזכרים בערגה בשיעורי האמנות של בית הספר, אחרים מדמיינים תמונות מפורסמות של אמנים ידועים שבוצעו עם “צבעי פסטל”, וחלק בכלל מקשרים את המונח לגוון הצבע עצמו – צבעים פסטליים – ולא לחומר.
כיום, חנויות היצירה מציעות מגוון רחב של צבעי פסטל מסוגים שונים, באריזות ובגדלים שונים. אז איזה כדאי לנו לבחור, ומה השימוש של כל אחד מהסוגים?
סוגי צבעי פסטל
קיימים סוגים שונים של צבעי פסטל, חלקם בעלי פופולריות גבוהה ואחרים נדירים יחסית. החלוקה המקובלת כיום היא לשלוש קטגוריות:
- פסטלים קשים – קרויים גם גירי פסטל, ומורכבים משעווה, גיר ופיגמנט.
- פסטלים רכים – מורכבים משעווה, מים, חומר מאגד רך (בדרך כלל גומי ערבי) ופיגמנט.
- פסטלי שמן – מכונים בעברית “צבעי פנדה” על שם המותג, המורכבים משעווה, שמן ופיגמנט.
בתוך כל קטגוריה קיימות תתי-קטגוריות, בהתאם למינונים השונים של המרכיבים והשפעתם על אופי הציור. היות שהמרכיב העיקרי בפסטלים כולם הוא הפיגמנט הטהור, היחס שלו לשאר המרכיבים יקבע באופן כמעט ישיר את איכותו. נהוג לחלק את הפסטלים מכל הסוגים לשלוש דרגות איכות: לימוד, סטודנט ואמן, כאשר ההבדל העיקרי הוא כמות הפיגמנט בפסטל – ככל שהוא גבוה יותר, כך הפסטל איכותי יותר וגוונו חד וברור יותר.
היסטוריה
שמם של פסטלי הצבע נובע מהמילה האיטלקית פסטלו (Pastello) שמשמעותה גליל לחם קטן. באופן דומה, השם פסטלים “משודך” גם למתאבנים קטנים, שלהם צורת גליל.
הפסטל אוזכר לראשונה ככלי אמנותי על ידי הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ’י, בשנת 1495, והפכו פופולריים בצפון איטליה במאה ה-16 על ידי הציירים פדריקו בארוצ’י ויאקופו בצאנו. האמן הגרמני הנס הולביין והאמנים הצרפתים ז’אן ופרנסואה קלואה השתמשו גם הם בצבעי פסטל באותה תקופה.
ציור בצבעי פסטל הפך אופנתי במיוחד במאה השמונה עשרה בציורי דיוקן, לעיתים קרובות תוך שילוב עם ציור בצבעי גואש. יש חוקרים הסוברים שהציירת הוונציאנית רוֹזָלבָּה קַרִיאֶרָה היא זו שהפיצה אופנה זו. ציירים כמו ז’ורז’ דה לה טור וז’אן-אטיין ליוטאר עשו בו שימוש, וידועים במיוחד איורי הפסטל של אנטואן ואטו.
הסגנון זכה לתחייה והתחדשות במידה רבה בשליש האחרון של המאה ה-19 על ידי האמן הצרפתי אדגר דגה, והפסטלים השפיעו רבות על עבודתם של אמנים כמו אוגוסט רנואר, אנרי דה טולוז-לוטרק, אודילון רדון, גוסטב מורו, אדואר ויאר, פייר בונארד ( כולם צרפתיים), מארי קאסאט (גולה אמריקאי), ג’ואן מירו ופול קליי (שוויץ).
שימוש בצבעי פסטל
עפרונות הציור הללו, הנקראים פסטלים, עשויים מפיגמנטים אבקתיים בשילוב עם מינימום של חומר לא שומני, בדרך כלל מתיל תאית. הפיגמנט עצמו יציב (כלומר, לא נוטה להתכהות או להתבהר עם הזמן) – מה שאומר שלאחר החלת הצבעים על הנייר, הם נראים רעננים ובהירים ולא מאבדים מצבעם לאורך זמן. צבעי פסטל מצויים כאמור בשימוש כבר מהמאה החמש עשרה, וההרכב הכימי הזה מאפשר לאותם ציורים בני מאות שנים להיראות רעננים כביום בו צוירו.
ציורי פסטל מבוצעים באמצעות העברת המקלונים על פני משטח נייר או בד, שאינו חלק לחלוטין, כך שמעט מן הצבע במקלון הפסטל נותר על פניו. כאשר משטח הציור מכוסה כולו בצבע, והפסטל משופשף, נמרח ומערבב כדי להשיג אפקטים ציוריים, התהליך נקרא ציור פסטל. כאשר רק חלקים מסוימים מהנייר מכוסים, והפסטל מוחל בתנועות קצרות או ליניאריות, הוא נקרא רישום או סקיצה.
בחירת צבעי פסטל
כמו שציינו, ישנם שלושה סוגים עיקריים של פסטל: רך, קשה ושמן. כולם בעצם מבוססים על פיגמנט בצורת מקל, אבל הם שונים באופן שבו הם מחוברים זה לזה. פסטלים רכים, פסטלים קשיחים ועפרונות פסטל כרוכים כולם עם גומי או שרף, מה שאומר שהם תואמים זה לזה וניתן להשתמש בהם על אותו ציור או איור.
פסטל שמן, לעומת זאת, כרוך בעזרת שמן או שעווה, מה שמקנה לו מרקם ייחודי הדומה לצבעי שמן. זה אומר שלא ניתן לערבב אותו עם סוגי הפסטל האחרים.
בואו נסתכל מקרוב על כל אחד מהם: פסטלים רכים, פסטלים קשים, ופסטלי שמן.
פסטלים רכים
פסטלים רכים הם הצורה המסורתית של פסטלים וגם אלו הנפוצים ביותר. יש להם ריכוז גבוה מאוד של פיגמנט המוחזק יחד על ידי כמות קטנה ככל האפשר של גומי. כתוצאה מכך, הם מתפוררים בקלות רבה, אבל הצבעים שלהם עזים להפליא.
העקביות השברירית והמרקם האבקתי הופכים אותם למתאימים היטב למיזוג, שימוש בהרבה שכבות של צבע וליצירת אפקטים ציוריים. ניתן גם להשתמש בקצוות שלהם ליצירת קווים עדינים, אבל רוב האמנים משתמשים בפסטלים קשיחים או בעפרונות פסטל לעבודות איור וסקיצות מקדימות.
פסטלים רכים מגיעים במגוון רחב של צבעים – יותר מסוגי פסטל אחרים – כאשר חלק מהיצרנים מציעים עד 500 צבעים!
פסטלים רכים מגיעים במקלות גליליים ובמגוון גדלים: מקלות שלמים, חצאי מקלות ומקלות עבים. ניתן לקנות אותם בנפרד, אבל אם אתה קונה את הפסטלים הראשונים שלך – אולי יהיה קל יותר לקנות סט התחלתי עם פלטת צבעים מאוזנת שתוכל לבנות עליה לאורך זמן.
כל יצרן משתמש בנוסחה שונה במקצת שיכולה להשפיע על המרקם האבקתי ועל מידת הקלות שהם מתפוררים. ייתכן שתצטרך להתנסות כדי למצוא מותג המתאים ביותר לסגנון שלך.
אם אתם מחפשים את הטוב ביותר, גם פסטלים רכים של Sennelier וגם אלו של רמברנדט זוכים לשבחים על ידי אמנים באופן קבוע.
  |   |
פסטלים קשים
פסטלים קשים עשויים מאותם מרכיבים כמו פסטלים רכים, אלא שהם מכילים יותר חומר גומי (או דבק) ופחות פיגמנט. זה אומר שהצבעים שלהם לא כל כך עזים אבל הם לא מתפוררים או נשברים באותה קלות.
מכיוון שהם יציבים יותר, פסטלים קשיחים מתאימים במיוחד לטכניקות ציור ועבודה על מיקום. הם מגיעים במקלות גליליים או מרובעים שניתן להשחיז בעזרת סכין ליצירת קווים עדינים. לחלופין, ניתן להשתמש בדפנות המקלות להנחת רצועות צבע רחבות.
אתה יכול להשתמש בפסטלים קשיחים לציור שלם, אבל מקובל שאמנים משתמשים בפסטלים קשיחים בשילוב עם פסטלים רכים. ניתן למזג אותם כמו פסטלים רכים, והם מתאימים היטב לסקיצות מקדימות, לפרטים קטנים ולגימור.
פסטלים קשיחים מגיעים באיכות של “אמן” ושל “סטודנט”. אם זה לא מצוין על גבי המוצר מה האיכות שלו, ניתן להניח שהוא באיכות “סטודנט”. לפסטלים קשים יש פחות גוונים זמינים מאשר עבור פסטלים רכים, אבל די והותר. אם אתה מנסה להחליט בין פסטלים רכים לקשים, זה תלוי בטכניקות שבהן תרצה להשתמש. למתחילים היינו ממליצים להשקיע בעיקר בפסטלים רכים בתור התחלה, ואולי לקנות כמה פסטלים קשיחים בודדים כדי לנסות ולהשתמש בהם לשרטוט ופרטים קטנים.
הנה כמה סטים מומלצים של צבעי פסטל קשים:
  |   |
פסטל שמן
מחפשים את המרקם והרבגוניות של צבעי שמן אבל שונאים את הכימיקלים המסריחים ואת הכלים והאביזרים הרבים הנדרשים? אם כן, אתה תאהבו פסטל שמן.
פסטל שמן הם בעצם מקלות גליליים של פיגמנט, אבל הם קשורים בשעווה ושמן, לא בגומי. ההבדל, לכאורה חסר משמעות, נותן להם עקביות ייחודית ותכונות שונות שחסרות בסוגי צבעי הפסטל האחרים.
ההבדל הראשון הוא שפסטלי שמן לא יתפוררו, יכתימו או ישחררו אבק באוויר כמו פסטלים רכים. אך הם עדיין מכילים באותה מידה, אם לא יותר, פיגמנט ומייצרים צבעים בהירים ועזים. הם גם יציבים יותר מפסטלים רכים. זה הופך אותם למעולים לשימוש בחוץ, אבל הם אף פעם לא מתייבשים לחלוטין, כך שהובלה בטוחה של הציור הסופי יכולה להיות לא פשוטה.
לצבעי שמן יש גם מרקם שעווה, כמו עפרונות צבעוניים, שמבדיל אותם מפסטלים רכים. ניתן למרוח אותם כמו צבע שמן על הקנבס כדי ליצור משיכות חזקות ורכות. שימוש בצבעי פסטל שמן יכול להיות פשוט כמו החלת פיגמנט על דף נייר בידיים חשופות, אבל הרבגוניות שלהם מאפשרת הרבה יותר.
אז למה פסטלים רכים פופולריים יותר? פסטלי שמן אינם טובים במיזוג והם אינם יכולים להשתלב עם סוגי פסטל אחרים. משמעות הדבר היא שציור מפורט עשוי להיות מעט קשה, מה שהופך פסטל שמן מתאים יותר לעבודות גדולות יותר.
הנה כמה המלצות של פסטלי שמן:
  |   |
