צילום מאוזן הוא צילום רחב יותר ממה שהוא גבוה. צילום אנכי הוא צילום גבוה יותר מאשר רחב. מצלמות מיועדות לצלם סוג אחד של צילום – אופקי. צילום שכזה עוקב אחר הדרך שבה בני אדם רואים את העולם. העיניים שלנו ממוקמות בצורה אופקית זו מול זו, ומעניקות לנו מבט רחב יותר במקום גבוה יותר.
זה מאפשר לנו להיות מודעים יותר לסביבתנו באמצעות ראייה היקפית. בצילומים, הראייה שלנו מוגבלת בקצוות מסגרת התמונה כך שהראייה ההיקפית מתבטלת. היעדר ראייה היקפית בצילום עוזרת לצלם למקד את תשומת הלב לנושא המיועד על ידי הגבלת שדה הראייה.
מאחר שצילום אינו יכול להתמקד באופן סלקטיבי לאחר הצילום, הגבלה זו של שדה הראייה חשובה ביותר. על ידי הפניית המצלמה הצידה, הצלמים משיגים צילום מאוזן ומגבילים עוד יותר את שדה הראייה.
מתי להשתמש בצילום מאוזן (אופקי)
צילומים אופקיים הם כיוון הצילום הנפוץ ביותר מכיוון שהמצלמה נועדה לצלם תמונות בצורה הזו. צלמים רבים לא חושבים לסובב את המצלמה הצידה כדי לצלם תמונה אנכית. לתמונות אופקיות יש כמה מאפיינים ברורים.
עדיף להשתמש בתמונות אופקיות כאשר:
כאשר הנושא אופקי: כאשר נושא הצילום שלך רחב יותר ממה שהוא גבוה, תמונה אופקית מחמיאה לנושא.
כדי לאפשר לנושא הצילום לנוע אופקית: כאשר הנושא שלך נע מצד אחד של הפריים לצד השני, שימוש בפורמט מאוזן בשילוב עם חוק השלישים מאפשר חזותית לנושא הצילום להמשיך לנוע. זה יגביר את תחושת התנועה בתמונה. זה נכון גם לגבי נושאי צילום שמסתכלים הצידה. מקום פתוח בצד מאפשר למבט של המצולם להמשיך רחוק יותר ממה שאפשר בתמונה אנכית.
כדי להעביר תחושת מרחב: ניתן להשתמש בתמונות אופקיות כדי להציע תחושת גודל בצילום נופים. אם נושא צילום קטן ממוקם בשדה גדול, ניתן להשתמש בו גם כדי להציג בדידות.
חוק השלישים
חוק השלישים הוא כלל אצבע בתחום הקומפוזיציה, המיושם בתחומים כמו ציור, צילום ועיצוב. החוק קובע כי כאשר התמונה מחולקת על ידי שני קווים אנכיים ושני קווים אופקים באופן שייווצרו בה תשעה חלקים (שלושה שלישים אנכיים ושלושה שלישים אופקיים), נושא התמונה, או נושאיה, צריכים להיות ממוקמים על אחד הקווים או באחת מנקודות המפגש של הקווים.
מחקרים שנערכו בנושא זה קבעו כי העיניים שלנו, בעת התבוננות בתמונה, נמשכות באופן טבעי לאחת מנקודות המפגש של הקווים (אותם “פלוסים”) ולא בהכרח במרכז התמונה. צילום בעזרת חוק השלישים עוזר לנו לשמור על הרמוניה בין התמונה שצילמנו לבין הנטייה הטבעית הזו.
מתי להשתמש בצילום מאונך (אנכי)
צילומים אנכיים פחות נפוצים מתצלומים אופקיים מכיוון שהם דורשים מהצלם לבצע את הצעד הנוסף של סיבוב המצלמה הצידה. צלמים רבים לא חושבים לסובב את המצלמה הצידה כדי לצלם תמונה אנכית. תמונות אנכיות הן דרכו של צלם לנסות לחקות את יכולת המיקוד הסלקטיבית הטבעית של המוח.
מומלץ להשתמש בתמונות אנכיות כאשר:
כאשר הנושא אנכי: כאשר נושא הצילום שלך גבוה יותר מאשר רחב, תמונה אנכית מחמיאה לנושא.
כדי לאפשר לנושא הצילום לנוע אנכית: כאשר נושא הצילום שלך זז למעלה או למטה, שימוש בפורמט אנכי בשילוב עם כלל השלישים מאפשר חזותית לנושא להמשיך לנוע. זה יגביר את תחושת התנועה בתמונה. הדבר הזה נכון גם לגבי נושאי צילום שמסתכלים למעלה או למטה. מקום פתוח לחלק העליון או התחתון מאפשר למבט של המצולם להמשיך רחוק יותר ממה שאפשר בתמונה אופקית. זכרו גם שכאשר נושא צילום נע עמוק יותר לתוך תמונה או נע הפוך, לכיוון המצלמה, הדבר מופיע כתנועה “מעלה או מטה” כאשר הוא מומר לתמונה דו-ממדית. זו הסיבה שתמונות מוצלחות רבות פועלות היטב כתמונות אנכיות.
כדי למקד את תשומת הלב: ניתן להשתמש בצילום מאונך כדי למקד את תשומת הלב של הצופה לנושא בודד על ידי הסרת כמעט כל חוש הראייה ההיקפית. זוהי התיאוריה מאחורי דיוקנאות ויצירות אחרות של אובייקט בודד.
באותו נושא: איך לשמור על תמונות ישנות – מדריך
