כשהוא נולד בטבע הקר והקפוא של ערבות יוקון, פנג הלבן – חצי כלב, חצי זאב – הוא היחיד מבין אחיו ששרד. עד מהרה הוא לומד את חוקי הטבע הקשים, למרות שבתוכו, עמוק, קבורים זיכרונות רחוקים של חיבה ואהבה. האם היצור הפראי הזה ילמד שוב לסמוך על האדם?
אם אתם מחפשים ספר נפלא לקרוא – או שסתם יש לכם Book Report להכין – הפוסט הזה הוא בשבילכם 🙂
פנג הלבן (באנגלית: White Fang) הוא ספר הרפתקאות מאת ג’ק לונדון שיצא לאור ב-1906, המספר על קורותיו של פנג הלבן, כלב־זאב מיוקון שבקנדה. זהו ספרו המפורסם ביותר של ג’ק לונדון, והוא תורגם למעל ל-90 שפות ועובד לסדרות טלוויזיה וסרטים, האחרון שבהם בשנת 1991 בכיכובו של אית’ן הוק.
הסיפור עוקב אחרי מסעו של הכלב “פנג הלבן” בזמן תקופת הבהלה לזהב באלסקה וביוקון, ומראה איך הוא עובר בין בעלים שונים, דרכם הוא עובר תהליך ביות. בכך, הוא מהווה מעין השלמה או ניגוד לספרו הקודם של ג’ק לונדון, “קול קדומים” (The Call of the Wild), שבו הגיבור הוא כלב קליפורני – כן, לונדון אוהב לכתוב על כלבים – שעובר תהליך הפוך: נחטף מביתו ונמכר לעבדות ככלב מזחלות באלסקה בזמן הבהלה לזהב, ובסופו של הסיפור חוזר לפרא.
מתחת לסיפור עצמו, הספר הקלאסי מביא לנו שכבות נוספות המלמדות אותנו על אלסקה של אותה התקופה, התפיסות החברתיות ששררו אז, ומטאפורה עמוקה לגבי יחסי האדם עם הטבע, והפער בין בחירה חופשית לפעולה “אינסטנקטיבית”, בהתאם לטבעו של האדם, או הכלב.
עלילת הסיפור “פנג הלבן”
שימו לב – ספויילרים מנקודה זו.
הסיפור מתחיל בכלל לפני ש-“פנג הלבן” נולד, והוא מתחיל עם סצנה מורבידית , בה שני גברים וכלבי המזחלות שלהם נמצאים במסע למסירת ארונו של לורד אלפרד המנוח לעיירה נידחת בשם פורט מק’גורי, שנמצאת באזור הגבוה יותר של טריטוריית יוקון. אחרי הגברים, ביל והנרי, עוקבת חבורה גדולה של זאבים מורעבים במשך מספר ימים. לבסוף, אחרי שכל כלביהם וביל נטרפו, צוותי חילוץ מוצאים את הנרי בורח מהזאבים. להקת הזאבים מתפזרת כאשר היא שומעת את קבוצת האנשים הגדולה שמגיעה.
מפה הסיפור עוקב אחר הלהקה, שנגזלה מהטרף האחרון שלה. כאשר הלהלקה מצליחה סוף סוף לצוד אייל (מוס), תקופת הרעב שלהם מסתיימת. בסופו של דבר הלהקה מתפצלת, והסיפור עוקב אחר זאבה ובן זוגה, “עין אחת” (One-Eye). עין אחת זכה בה לאחר שהביס והרג יריב צעיר יותר. הזאבה ממליטה חמש גורים ליד נהר המקנזי, וכולם פרט לאחד מתים מרעב. “עין אחת” נהרג על ידי לינקס (בעברית תקינה: שונר – סוג של נמר קטן) בזמן שהוא מנסה לשדוד מהמאורה שלה מזון עבור הזאבה והגור הקטן שלה, והיא מגלה את שרידי גופתו לאחר מכן. הגור ששרד והזאבה נותרים להסתדר בעצמם. זמן קצר לאחר מכן, הזאבה הורגת את כל גורי הלינקס על מנת להאכיל את גורה שלה, מה שגורם ללינקס לרדוף אחריה ולהיאבק בה באכזריות. בסופו של דבר, הזאבה הורגת את הלינקס אך סובלת מפציעה קשה. במשך שבעה ימים, בהם היא מחלימה מפציעתה, גופתו נאכלת.
יום אחד הגור נתקל בחמישה אינדיאנים, והזאבה נחלצת לעזרתו. אחד מהגברים, בשם “בונה אפור”, מזהה את הזאבה בתור הזאבה של אחיו, קישה, שעזבה אותו במהלך תקופת רעב. אחיו של “בונה אפור” מת, ולכן הוא לוקח את קישה ואת הגור שלה, לו הוא קורא “פנג הלבן” (“ניב לבן”). לפנג יש חיים קשים במחנה האינדיאנים – להקת הכלבים הקיימת, הרואה בו זאב, תוקפת אותו מיידית. האינדיאנים מצילים אותו, אבל גורי הכלבים לעולם לא מקבלים אותו, והמנהיג שלהם, ליפ-ליפ, מסמן אותו כמוקצה. פנג לבן גדל והופך ללוחם פראי, קשוח, מורד, בודד וקטלני, “האויב לבני מינו”.
נכון לעכשיו,פנג הלבן מופרד מאמו, שנמכרת למחנה אינדיאני אחר על ידי אדם הנקרא “שלושה נשרים”. הוא מבין כמה החיים בטבע הם קשים כאשר הוא בורח מהמחנה, וזוכה להערכתו של “בונה אפור” אחרי כשהוא מציל את בנו מיט-סאה מקבוצת נערים התוקפת אותו. בתקופת רעב, הוא בורח ליער ופוגש שוב את אימו, קישה, רק שהפעם היא מבריחה אותו מכיוון שיש לה המלטה חדשה של גורים והיא כבר שכחה אותו. הוא נתקל גם בליפ-ליפ, בו הוא נלחם והורג אותו לפני שחזר למחנה.
כאשר פנג הלבן הוא בן חמש, הוא נלקח לפורט יוקון, כדי ש-“בונה אפור” יוכל לסחור עם מחפשי הזהב. שם, בשעת שכרות של “בונה אפור”, פנג נקנה על ידי מרביע כלבים מרושע בשם “ביוטי” סמית’. פנג הלבן מנצח את כל היריבים שהועמדו נגדו, כולל כמה זאבים ולינקס, עד שמגיע תורו של בולדוג בשם צ’ירוקי להילחם בו. לצ’ירוקי היד העליונה במאבק, והוא נושך את העור והפרווה בצווארו של פנג הלבן בחוזקה ומתחיל לחנוק אותו. פנג כמעט ונחנק, אך ניצל כאשר מחפש זהב צעיר ועשיר בשם ווידון סקוט, מפסיק את הקרב וקונה בכוח את פנג הלבן מביוטי סמית’.
סקוט מנסה לאלף את פנג הלבן, ולאחר מאמץ ארוך וסבלני הוא מצליח. כשסקוט מנסה לחזור לבדו לקליפורניה, פנג רודף אחריו, וסקוט מחליט לקחת אותו איתו הביתה. בסיירה ויסטה, פנג הלבן מתקשה להסתגל לחוקי הבית. בסוף הספר, אסיר נמלט בשם ג’ים הול מנסה להרוג את אביו של סקוט, השופט סקוט, כנקמה על כך ששלח אותו לכלא. פנג הלבן הורג את הול וכמעט נהרג בעצמו, אך שורד. כתוצאה מכך, הנשים באחוזתו של סקוט מכנות אותו בשם “הזאב המבורך”. הסיפור מסתיים בכך שפנג הלבן נרגע בשמש, יחד עם גורים משלו.
תיאוריות לגבי הספר
הרומן הוא בחלקו אלגוריה אוטוביוגרפית שמבוססת על תהליך ההתפתחות של לונדון מנער צעיר לסופר נשוי ממעמד הביניים. בכתיבתו הוא הושפע מרעיון “החזק שורד” של הרברט ספנסר, ובהתאם מהתיאוריה של פרידריך ניטשה לגבי “אדם-על” (או “כלב-על”, במקרה הזה).
מבקרי ספרות רבים ניתחו את הרומן ומצאו בו פירושים שונים. טום פלר מתאר את הסיפור כ”אלגוריה של התקדמות האנושות מהטבע לציוויליזציה”, וגם טען כי “המשמעות של הסיפור היא שהמטמורפוזה של הפרט ושל החברה תדרוש אלימות בשלב כלשהו” (מקור).
פול דין קבע כי “ברומן, החברה דורשת קונפורמיות שמערערת את האינדיבידואליזם”.
מה אנחנו חושבים (ביקורת)
הרבה ספרים נכתבו מנקודת המבט של כלבים, אבל אין עוד ספרים שהשכילו כל-כך לתאר את חייהם, סבלם, ונבכי נפשם של הכלבים כמו שעשה זאת ג’ק לונדון. הוא עשה את זה על ידי הימנעות מ-“מלכודת” של האנשה או ניסיון לגרום לדמויותיו להתנהג כמו בני אדם, אלא להפך -נצמד לטבעם האמיתי (והברוטלי) של בעלי החיים, בצורה אותנטית, אכזרית ולפרקים שוברת לב.
בספר יש איכויות של סרט טבע (שוודאי היו מיוחדות ביותר לתקופת יציאתו של הספר – תחילת המאה העשרים – כשדימויים מהסוג הזה לא היו נפוצים. התיאורים הכנים של לונדון הם מעמיקים ומלאי כישרון, ומרתקים את הקורא לספר בדיוק כמו שסרט טבע טוב מרתק אותנו אל המסך.
הרבה קוראים מציגים את הפערים בין השליש הראשון של הספר לשני השלישים האחרים שבו. בעוד השליש הראשון הוא בבחינת יצירת מופת ספרותית שרלוונטית גם לקורא המבוגר, ההמשך הופך לסיפור הרפתקאות שיש בו לא מעט חלקים קצת חסרי מורכבות (במובן של הגיבור הטוב מנצח, הגיבור הרע מפסיד וכיוצא בזה) – וכמובן שה-Happy Ending הקלישאתי מזכיר לנו שבסופו של דבר אנחנו ברומן שיועד במקור לבני נוער.
יחד עם זאת – הוא בהחלט מומלץ לכל הגילאים, בעיקר למי שמתעניין בתקופה הזו של היסטוריה האמריקאית – על חיפושי הזהב הקדחתניים שבה (שג’ק לונדון עצמו לקח בהם חלק), יחסי הלבנים-אינדיאנים בטריטוריות הספר, והחיים באחוזות קליפורניה של סוף המאה ה-19.
